"להיות העוגן בסערה".
מדוע הדרכת הורים היא לעיתים הטיפול האפקטיבי ביותר למתבגרים ?

"הוא פשוט לא מקשיב", "היא מסתגרת בחדר", "השיחות שלנו נגמרות תמיד בצעקות" – אלו משפטים שאני שומעת הרבה מאוד בחדר הטיפולים.
הורים למתבגרים מוצאים עצמם לעיתים קרובות במערבולת של חוסר אונים מול ילדיהם המתבגרים.
לרוב, האינסטינקט הראשוני של הורים הוא לומר: "המתבגר שלי צריך עזרה. בואו נקח אותו לטיפול".
אבל, מה אם אגיד לכם שבחלק ניכר מהמקרים, השינוי המשמעותי ביותר בחיים של המתבגר שלכם לא יקרה בתוך חדר הטיפולים כשהוא לבד, אלא עשוי לקרות דרך השינוי שאתם, ההורים, תעברו?

אשתף אתכם בסיפורה של מאי (שם בדוי) בת 15, שבתחילת כיתה י’ נעדרה לעיתים קרובות מבית ספר והחלה לפתח דפוסי התבודדות.
הוריה היו לחוצים. הם ניסו לשכנע אותה להגיע לטיפול אצלי, אך מאי סירבה בכל תוקף. היא הרגישה שהטיפול המוצע נכפה עליה כדי “לתקן” אותה, כאילו היא הבעיה.
הצעתי להורים להגיע אלי להדרכת הורים ואחרי שכנוע מסוים הם הסכימו. כשההורים החליטו להגיע בעצמם להדרכת הורים, משהו השתנה. הם למדו לזהות את ה"טריגרים" שמפעילים את מאי.
הם גם למדו להפסיק את הניסיונות לשכנע אותה כל הזמן לעשות/להתנהג לפי מה שהם חושבים ש”נכון” ולמעשה להפחית את מה שהיא ראתה כניסיונות “לשלוט” בה.
ברגע שהשיח בבית הפך לפחות לוחץ, ההורים הפכו בהדרגה למקום  בטוח יותר עבורה והיא החלה באופן טבעי להיפתח אליהם יותר. הטיפול במאי קרה למעשה דרך שינוי האקלים שבו היא חיה.

התיאוריה שמאחורי הקלעים: הדרכת הורים כשינוי מערכתי

הפסיכולוג גורדון ניופלד, בספרו “ איחזו בילדיכם”, מדבר על הצורך של הילד והמתבגר בהיקשרות (Attachment) כבסיס לכל התפתחות.
כשהמתבגר מרגיש שההורה הוא "הבית", הוא יכול להרשות לעצמו להיות עצמאי.

פרופסור חיים עומר, פיתח תפיסה שונה של הסמכות ההורית – גישת הסמכות החדשה.
כבר לפני שנים הוא זיהה שהורות מודרנית נמצאת בבעיה: הורים מתנדנדים בין שתי מלכודות "חינוכיות":
או ניסיון לשליטה מוגזמת (שיוצרת חיכוך ומרד) או ויתור מוחלט (שיוצר חוסר ביטחון).
גישת הסמכות החדשה שמה במרכז נוכחות הורית – היכולת להיות שם ולהציב גבולות ברורים, אך לעשות זאת ברוגע,מתוך קשר וללא כוחנות .

העקרונות המרכזיים של הנוכחות ההורית:

1. העוגן ההורי: במקום להיות "שוטר" שמנסה לשלוט בכל פעולה של המתבגר, ההורה הופך ל"עוגן". עוגן הוא יציב, לא נגרר למאבקי כוח, ולא מנסה לשלוט בים הסוער.
   הוא פשוט נמצא שם – נוכח, בטוח בעצמו  ולא נבהל מהסערות של הילד.
2. אנחנו מתנגדים להתנהגויות לא מקובלות (כמו אלימות, שקרים או אי-עמידה בהתחייבויות), אבל אנחנו לא עושים זאת מתוך כעס או השפלה.
   אנחנו אומרים: "אני אוהב אותך, אבל אני לא מוכן להשלים עם ההתנהגות הזו".
3. התגברות על חוסר האונים: המטרה היא להוציא את ההורה ממצב של "קורבן" להתנהגות הילד.
   כשאנחנו הופכים ל"עוגן", אנחנו שולטים בתגובות של עצמנו וזו השליטה היחידה שיש לנו באמת.

למה הורים לא מזדרזים לפנות להדרכה?

ישנן שלוש סיבות מרכזיות לכך שהורים נמנעים מהדרכה:

1. הצורך של ההורים ב"תיקון" מהיר. לא מעט הורים חושבים בסתר ליבם: "הילד הוא הבעייתי, שילך לטיפול ויתקן את עצמו".
   לעומת זאת, הדרכת הורים דורשת מהם להסתכל פנימה, וזה תמיד מפחיד יותר מלהסתכל החוצה.
2. סטיגמה: הורים חוששים שפנייה להדרכה מעידה על "כישלון בהורות".
   בפועל, המציאות הפוכה – פנייה להדרכה היא הסימן המובהק ביותר להורות אחראית ואמיצה!
3. חוסר מודעות לכוח המערכתי: הורים לא תמיד מבינים שהמתבגר שלהם הוא לא אי בודד.
   הוא חלק ממערכת והמערכת הזו מושפעת מהדרך שבה ההורים מגיבים, מציבים גבולות ומקשיבים.

מה הורים מקבלים בהדרכה שלא יקבלו בטיפול פרטני של הילד?

בהדרכה, ההורים הופכים ל"סוכני השינוי" של הילד שלהם. במסגרת ההדרכה יושם דגש על הנושאים הבאים:

• פיצוח התנהגויות: אנחנו מבינים מה מסתתר מאחורי ההתנהגות ה”מעצבנת” של המתבגר/ת: האם זה פחד? אולי צורך בעצמאות? אולי חוסר ביטחון?
• שיפור התקשורת: ההורים לומדים טכניקות של הקשבה פעילה, שגורמות למתבגר להרגיש שבאמת מבינים אותו ולא רק "מטיפים לו מוסר".
• ניהול עצמי: הורים למתבגרים מגיבים לעיתים על אוטומט.
  תגובות שנובעות מתוך רגשות קשים (כעס, עלבון) שהאינטראקציה עם המתבגר מעוררת בהם.
  בהדרכה לומדים לנהל את התגובות הללו .

לסיכום, הדרכת הורים היא לא הודאה בכישלון, אלא בחירה מודעת להעניק לילד שלכם את הסביבה הטובה ביותר לגדול בה.
כשאתם משנים את הדרך שבה אתם ניגשים למתבגר, אתם משנים את הדרך שבה הוא תופס את עצמו ואתכם. השינוי הגדול לא חייב להתחיל בילד.
הוא יכול להתחיל בכם, ממש מחר בבוקר.