רבים נוטים לחשוב שהפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הוא עניין של חיבה מוגזמת לניקיון, הקפדה יתרה על סדר, או סתם עיקשות אנושית חולפת לבדוק פעולות של עצמנו פעם אחר פעם (האם באמת נעלתי את הדלת?). בשל כך, קל מאוד לפספס את הסימנים הראשונים להתהוות ההפרעה. מייחסים את ההתנהגויות האלו לקפדנות יתר זניחה, לעצבנות נקודתית או ל"אופי דייקני" ומתייחסים אליהן בביטול. אלא שבפועל,ההפרעה הזו שהיתה שקטה בהתחלה, לאט לאט צוברת תאוצה מתחת לפני השטח. כשמבינים שמשהו מהותי לא תקין, לרוב זה בשלב שההפרעה כבר הופכת למערכת מורכבת של חוקים נוקשים והתנהגות כפייתית שמנהלת את האדם ואת סביבתו.
מה זו הפרעה טורדנית כפייתית?
לפי ה DSM הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) מאופיינת בנוכחות של אובססיות – מחשבות, דחפים או דימויים פולשניים ולא רצויים, שמעוררים אצל האדם מצוקה קשה. בהמשך הן מעוררות אצל האדם התנהגויות קומפולסיביות – פעולות פיזיות או מנטליות, חוזרות ונשנות, שהאדם מרגיש הכרח לבצע בכדי להקל על מצוקתו. האובסיות וההתנהגויות הקומפולסיביות משתלטות על חלק ניכר מהזמן והתודעה של האדם.
איך זה נראה במציאות?
דניאל (שם בדוי) הגיע לקליניקה כשהוא מותש לחלוטין. כלפי חוץ חייו נראו רגילים, אך מאחורי הקלעים הוא ניהל מאבק יומיומי סביב פחד עמוק מחיידקים וזיהומים. דניאל פיתח בהדרגה סטנדרטים נוקשים ודקדקניים במיוחד: שטיפת ידיים פעמים רבות ביום לפי רוטינה קבועה, הוא פיתח תגובה חרדתית לכל שיעול ו/או התעטשות בסביבתו. זה הגיע גם למטבח הביתי, שבו לא היה מסוגל לסמוך על הדרך שבה כלי האוכל נשטפו (גם שטיפת מדיח לא היתה מספקת) ונמנע מלאכול מאכלים שלא עמדו בסטנדרטים הקיצוניים שלו להכנה. התנהגויות אלו הובילו למתחים קשים בבית .
מה המחיר של ההפרעה?
כשההפרעה תופסת נפח, המחיר המרכזי הוא עיסוק נון סטופ בדבר הזה. במקום להפנות אנרגיה וקשב לדברים החשובים בחיים, המוח והזמן מנוהלים ללא הפסקה על ידי המחשבות הטורדניות, מה שגורם לאדם לחיות תמיד על הקצה, בחרדה ובדריכות מתמדת. לכך מצטרפים שחיקה נפשית ופיזית עמוקה, לצד פגיעה בתפקוד היומיומי ובמערכות היחסים עם בני המשפחה שנקלעים בעל כורחם למעגל ההסתגלות להפרעה.
האם אפשר לעצור את זה ואיך טיפול CBT עוזר?
טיפול קוגניטיבי התנהגותי נחשב לטיפול היעיל ביותר ב OCD, כיוון שהוא פרקטי, ממוקד בכאן ועכשיו, ומתמקד בשינוי אקטיבי של דפוסי החשיבה וההתנהגות. הטיפול בנוי בשלבים מובנים הכוללים:
היכרות עם מנגנון ההפרעה והבנת דפוסי ההתמודדות האישיים.
רכישת כלים קוגניטיביים להגמשת דפוסי החשיבה.
ליבת התהליך היא חשיפה לגורמים מעוררי מצוקה ומניעת תגובה כפייתית (ERP): המטפל והמטופל בונים היררכיית חשיפות מדורגת ומבוקרת למצבים או למחשבות שמעוררים את החרדה תוך הימנעות מוחלטת מהביצוע של הטקס הכפייתי "המרגיע" שאימץ המטופל. למשל: לסדר את החדר או לקפל כביסה מבלי לשטוף ידיים בקפדנות לפני הפעולה ו/או אחריה. לאכול מכלי אוכל שלא עבר את טקסי הניקיון הקפדניים וכו'. דרך ניסיון זה, המוח לומד שהחרדה אמנם מתעוררת ועולה בהתחלה אך דועכת מעצמה גם בלי הטקס. לאורך חשיפות מתמשכות ועקביות, האחיזה של ההפרעה נחלשת ומפנה מקום לשגרה ולשקט נפשי אמיתי.
