ישנם מצבים בחיים, שבהם אנחנו יודעים שמשהו כבר לא טוב לנו. אנחנו מרגישים את זה, חושבים על זה, לפעמים אפילו מדברים על זה שוב ושוב. אבל כשמגיעה האפשרות לעשות שינוי, אנחנו נעצרים.
זה יכול לקרות לכל אחד ובכל גיל: מתבגר שיודע שהוא רוצה להכיר חברים חדשים, אבל בכל פעם שיש לו הזדמנות לכך, הוא מעדיף להישאר בצד. אישה צעירה שמרגישה שהקשר הזוגי שלה כבר לא נכון עבורה, אבל מפחדת מהמחשבה על פרידה. אדם מבוגר שמבין שהעבודה בה הוא מחזיק כבר שנים אינה מתאימה לו, אבל מתקשה אפילו לשלוח קורות
חיים למקום אחר.
למה זה קורה?
מצב שלא טוב לנו בו עשוי להרגיש עבורנו כמוכר ואיכשהו, המוכר מרגיש בטוח יותר מהלא נודע. אנחנו יודעים איך להתמודד עם מה שאנחנו מכירים: אם אני נמנע מסיטואציות חברתיות, אני יודע לפחות למה לצפות. אם אני דוחה משימה, אני מכיר את תחושת ההקלה שמגיעה ברגע שאני מחליט “לא עכשיו”. אם אני נשאר במקום עבודה שלא טוב לי, אני אולי מתוסכל, אבל אני יודע מה מצפה לי מחר בבוקר.
שינוי, לעומת זאת, טומן בחובו הרבה סימני שאלה: מה יקרה אם אנסה ולא אצליח? מה יחשבו עליי? אולי אני אתחרט? אולי יהיה לי קשה יותר? אולי הפחד שאני מרגיש עכשיו אומר שאני לא צריך לעשות את זה?
כאן נכנס אחד הדברים שאנחנו פוגשים הרבה בטיפוליי CBT: הקלה בטווח הקצר לא תמיד מובילה להרגשה טובה יותר בטווח הארוך. כשאנחנו נמנעים ממשהו שמפחיד אותנו, אנחנו מרגישים בדרך כלל הקלה. אם אני מפחד לדבר מול אנשים ולא עושה זאת, החרדה יורדת. אם אני חושש להיכשל ולכן לא מתחיל באקט המתוכנן, אני לא צריך להתמודד כרגע עם האפשרות של כישלון. יחד עם זאת, המוח לומד משהו מההקלה הזאת: “טוב שלא עשיתי. כנראה שבאמת היה
מסוכן”. כך ההימנעות יכולה להתחזק. העניין הוא שלא תמיד מדובר בפחד גדול וברור. לפעמים הוא מופיע בתור דחיינות,
התלבטות אינסופית, פרפקציוניזם או בדמות המשפט “אני אעשה את זה כשארגיש מוכן”. אלא שהרגע שבו נרגיש לגמרי מוכנים אולי פשוט לא יגיע.
שינוי דורש מאיתנו משהו אחר: להסכים לכך שלא הכול יהיה ודאי. זה לא אומר להתעלם מהפחד או לקפוץ למים בלי לחשוב. זה אומר לבדוק מה חשוב לי, לזהות מה עוצר אותי, ולנסות להתקדם בהדרגה גם אם יש חשש.
לפעמים השינוי מתחיל בצעד קטן מאוד: לשלוח הודעה. להגיע למקום שממנו בדרך כלל נמנענו. להגיד את מה שאנחנו באמת חושבים. להגיש משהו גם אם הוא לא מושלם. לקבל החלטה במקום להמשיך לדחות אותה.
אנחנו לא צריכים להיות חסרי פחד כדי להשתנות. לפעמים אנחנו פשוט צריכים להיות מוכנים לשאת קצת אי נוחות בדרך. זה אולי הדבר החשוב ביותר לזכור: העובדה ששינוי מפחיד אותנו לא בהכרח אומרת שהוא לא נכון עבורנו. לפעמים היא רק אומרת שאנחנו עומדים לצאת מהמקום המוכר.
בטיפול CBT אפשר ללמוד לזהות את הדפוסים שמשאירים אותנו במקום. להבין את הקשר בין מחשבות, רגשות והתנהגות. ובעיקר, להתחיל להתנסות בצעדים חדשים, בהדרגה ובקצב שמתאים לנו.
